החלטה בתיק ת"א 46514-07

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 3.7.11 (להלן: " פסק הדין"), עד לדיון והכרעה בערעור שהגישו המבקשים.

רקע

1.         הסכסוך בין הצדדים הינו סכסוך רב שנים אשר כלל הליכים מרובים בכל הערכאות.

הגב' נעמי איילון ז"ל (להלן: " המשכירה") היתה בעלת בניין ברח' זבולון 17, תל אביב, הידוע כחלקה 109 בגוש 6931 (להלן: " הבניין").

המשכירה השכירה לאליהו בר לב, שלמה נויגבאוור, רינה פרידג'ה ומשה פרץ (להלן: " הדיירים") ארבע דירות וחנות בבניין וזאת על פי שלושה הסכמי שכירות מתאריכים: 2.1.91, 17.5.91 ו- 31.10.91 (להלן בהתאמה: " המושכרים" ו" חוזי השכירות").

חוזי השכירות נחתמו  לאחר שבעלה של המשכירה נטל הלוואות מהדיירים. בין הצדדים הוסכם, כי אם לא יוחזרו כספי ההלוואה בתנאים שהוסכמו, יהפכו המלווים לדיירים מוגנים במושכרים. עוד הוסכם בין הצדדים כי הדיירים המוגנים יהיו רשאים להשכיר את המושכרים בשכירות חופשית.

2.         בשנת 1991, הגישה המשכירה תביעה להצהיר על בטלות חוזי השכירות מחמת עושק ולחילופין מחמת היותם חוזים למראית עין (להלן: " התביעה לבטלות החוזים"). התביעה לבטלות החוזים נדחתה ע"י סגן הנשיא, כב' השופט סלטון, בפסק הדין מיום 16.4.96. ערעור על פסק הדין (ע"א 898/96) נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 2.9.98.

3.         בשנת 1999 הגישה המשכירה תביעה לפינויים של הדיירים מהמושכרים (ת.א 60633/99) (להלן: " תביעת הפינוי הראשונה"). התביעה הוגשה כנגד כל הדיירים לרבות מר משה פרץ, המבקש 1 (להלן: " פרץ" או " המבקש").

במהלך ניהול תביעת הפינוי הראשונה, נפטרה המשכירה ובמקומה באו המשיבים בבקשה זו.

בהמשך נחתם הסכם בין המשיבים לבין פרץ (להלן: " הסכם השיתוף") ובעקבות הסכם זה, נמחקה התביעה כנגד פרץ.

ביום 25.2.03 קיבל כב' השופט גולדין את תביעת הפינוי (פסק הדין התייחס, כאמור, לדיירים, למעט פרץ, אשר נמחק מכתב התביעה).

ערעור לבית המשפט המחוזי ובקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, נדחו.

המושכרים, אשר הושכרו במשך כל השנים לדיירים בשכירות חופשית, פונו ביום 8.5.04.

יצויין, כי במהלך השנים התנהלו בקשר למושכרים הליכים רבים נוספים, אשר קצרה היריעה מלפרטם.

4.         ביום 19.7.07 הגישו המשיבים תביעת פינוי כנגד פרץ וכנגד עו"ד ווקסלבאום, אשר מונתה ככונסת נכסים על זכויותיו של פרץ בבניין (להלן: "תביעת הפינוי הנוכחית" ו" המבקשים" בהתאמה).

המשיבים ביקשו ליתן פסק די  המצהיר, כי פרץ חדל להיות דייר מוגן במושכרים מחמת נטישה ו/או פינוי כדין, וכי הוא כפוף לפסק הדין בתביעת הפינוי הראשונה. לחילופין ביקשו ליתן כנגד פרץ פסק דין לפינוי כפי שניתן נגד יתר הדיירים המוגנים בתביעת הפינוי הראשונה. 

ביום 3.7.11 ניתן פסק דין המקבל את תביעת הפינוי ומורה על פינוי המבקשים מן המושכרים (להלן: " פסק הדין").

5.         נכון להיום, המבקשים אינם מחזיקים במושכרים בפועל.

המושכרים נמכרו במסגרת הליכי הוצאה לפועל בהם נקטה עו"ד דנה קישוני (להלן: " כונסת הנכסים") וזאת לאחר שמונתה ככונסת נכסים על זכויות המשיבים בבניין.